|
סמל של תקווה
מאת לאה גולדשטיין
|
 |
|
אברהם ושושנה רשובסקי על יד
חופה הדומה לחופה שהשתמשו בה בחתונתם ושארגון הג'וינט שלח
לאירופה אחרי המלחמה |
בטקס
מרגש ביד ושם בסוף חודש יוני השאיל ארגון הג'וינט ליד ושם חופה
לתצוגה במוזאון החדש לתולדות השואה. החופה מקורה בארץ ישראל (פלשתינה
במנדט הבריטי), ורכשה אותה ג'יין ויצמן, חברת הג'וינט, במכירה פומבית
בארצות הברית לפני שנים אחדות. עם סיום מלחמת העולם השנייה ביקש
הג'וינט מהיישוב היהודי בארץ ישראל לסייע באספקת טבעות וחופות לעריכת
טקסי נישואים יהודיים במחנות העקורים. חפצים אלו שימשו אלפי ניצולי
שואה שרוחם לא נשברה ושהיו להוטים להינשא ולהקים משפחה חדשה (שיקום
החיים היהודיים במחנות העקורים).
אברהם
ושושנה רושקובסקי היו זוג אחד משבעה זוגות שנישאו ב-19 במאי 1945
במחנה העקורים ברגן-בלזן. בני הזוג נפגשו כשאברהם, ששרד במלחמה במקום
מסתור אצל משפחה נוצרית, הובהל ברגל שבורה לבית חולים שניהלו הבריטים
ואשר שושנה הייתה מתנדבת בו. ברגן-בלזן היה המחנה השלישי ששושנה שרדה
ממנו, ואיש מבני משפחתה לא זכה להיות נוכח בנישואיה.
"שמלת
הכלולות" של שושנה הייתה חצאית שחורה וחולצה גדולה יתר על המידה,
וה"הינומה" הייתה תחבושת גאזה גדולה. שני ננסים ששרדו מניסויי מנגלה
היו התזמורת. "קמנו לרקוד כדי לשכוח את העצב שלנו. רקדנו עד עלות
השחר", נזכרת שושנה. בנם משה נולד בספטמבר 1946 בברגן-בלזן, וכעבור
שנתיים הם עלו לארץ. בני משפחת רושקובסקי נכחו בטקס מסירת החופה ביד
ושם - "סגירת מעגל" בעבור בני הזוג רושקובסקי וציון חזרתה של החופה
לארץ ישראל שנים רבות לאחר שאבדה בזמן פירוק מחנות העקורים אחרי
המלחמה.
המוזאון
החדש לתולדות השואה ייחד פרק שלם לנושא שיקום חיי היהודים לאחר
השואה. לעבודת הג'וינט למען הניצולים במחנות העקורים הייתה חשיבות
בשיקום זה. בעבור שושנה ואברהם הייתה החתונה במחנה העקורים התחלת
חיים חדשים של תקווה. "אמנם אנחנו מחייכים היום, אבל הטקס והזיכרון
של סיפור נישואינו במחנה מחזירים אותנו לזמן ולמקום הנוראים ההם",
אמרה שושנה. "איבדנו משפחה, אבל הקמנו משפחה חדשה והמשכנו בחיינו".
יד
ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות |
